ארון כניסה.תשריט

המשימה הראשונה שקיבלנו בסטודיו שנה ג' בבצלאל היתה קצת שונה.

התבקשנו לייצר מבנה א-פרוגרמטי עם שימוש יומיומי. כמו שביל למשל.

בשלב הראשון היה עלינו לכתוב תשריט שמתאר חוויה יומיומית

בשלב השני לבנות את השדה באתר מסוים.

הדף קצר מלהכיל את תיאור התהליך המחשבתי שכלל מיפוי זמן, שקיפות והשתקפות, יציקת מושגים אבסטרקטים לתוך שדה, מבנה ארכיטקטוני והקשר של כל זה לבאוהאוס.

אבל אספר על תהליך מחשבתי אחד קטן מתוך התרגיל, שמלווה אותי בתכנון מאז.

כתשובה למשימה כתבתי תשריט שמתאר את הדרך חזרה מהקמפוס במרכז העיר ירושלים לדירה שלי (באותה תקופה) בעין כרם.

חשבתי על החוויה של מעברים. בין פנים לחוץ, בין עבודה לבית, בין לימודים למשפחה.

באיזו צורה נעים לי לחוות את המעבר, ואיך הסביבה הפיסית יכולה לסייע ביצירת המעבר הזה.

היום, אחד הדברים הראשונים שאני שואלת לקוחות הם איך הם מדמיינים את חווית הכניסה לבית (רשמית/אגבית, כניסה אחת או כניסות רבות, צנועה/דומיננטית וכו').

וכך מגיעים מתהליך מחשבתי וחווייתי לתכנון הכי פרקטי שיש – הכניסה לבית.

התשובה של הלקוחות לשאלה תכתיב את גובה החלל, המבט שנגלה בכניסה למבנה, התאורה (הטבעית והמלאכותית) ויצירת מקום להשתהות והשלת היום שעבר (תלית מעיל, הנחת מפתחות וכד') לפני הכניסה אל שאר חללי הבית.

משם מגיעים לרזולוציה עוד יותר קטנה של תכנון נגרות, ספסל לשבת עליו כשחולצים נעלים, וו לתלית מעילים שמתאים גם לגובה של ילדים במידת הצורך.

מבואת הכניסה מתחילה בעיני עוד לפני הכניסה לבית, היא כוללת גם את המבואה שלפני הדלת, שביל הכניסה ואופן העמדת המבנה ומיקום הכניסה ביחס לרחוב, לשכנים ולנוף.

היא חלק בלתי נפרד מהפרוגרמה לשיטתי, ממש כמו חדרי השינה וחדרי הרחצה.

תמיד תזכה להתייחסות, מחשבה ותכנון מפורט.

מפגש בין ניגודים תמיד מושך אותי.

החל מניגוד בין מרקמים באוכל, בין חומרים, צלילים, תכונות אופי של אנשים, ובאדריכלות – המפגש בין עולם הרוח, פילוסופיה, פסיכולוגיה, אמנות ובין הפרקטיקה הכי יומיומית שיש.

בין מבנה אישיות של לקוח לבין תכנון נגרות ל

ארון כניסה.